מאת: אורה קורן פרסום: Sun, 13 Aug 2017 07:30:45 קטגוריה: תחרות


"לא הצפנו את השוק במלט; היצרניות המקומיות חוטפות לקוחות זו מזו"

יבואנית המלט החדשה, סימנט, שמתחרה ביצרניות הישראליות הוותיקות, הואשמה על ידי הר־טוב ביבוא בהיצף - והצטיידה בניתוח כלכלי לקראת דיון במשרד הכלכלה ■ מחברת הדו"ח: "הר-טוב מנסה לגדוע את התחרות שהתחילה בשוק"

יבוא המלט של סימנט אינו מתבצע בהיצף, ולא הוא שפגע בחברת המלט הר־טוב שהתלוננה נגדו — כך קובעת חוות דעת שחיברה עבור חברת סימנט מרב בארי, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית של רשות ההגבלים והמשנה לממונה על ההגבלים. לטענתה, היבוא לא גרם פגיעה ענפית — תנאי לבדיקת היצף על פי החוק — ואם נגרם להר־טוב נזק, הרי שהוא נובע מכך שאיבדה לקוחות לטובת נשר, שהורידה מחירים בתגובה ליבוא.

בארי העריכה כי "מטרת התלונה אינה לשמור על תחרות הוגנת, אלא לגדוע את התחרות שרק התחילה בשוק, ובכך לשמר את כוחה של נשר ואת המשך פעילות הר־טוב בצל המונופול". לדבריה, היטל היצף יעלה בהכרח את מחירי היבוא ואת מחירי המלט בישראל.

היצף הוא מכירת מוצר מיובא בארץ המייבאת במחיר נמוך ממחירו בארץ הייצור. אם ההיצף פוגע בתעשייה מקומית, ניתן להטיל עליו היטל ולייקרו.

חברת הר־טוב הגישה באפריל 2017 תלונה על יבוא בהיצף של מלט מיוון ומטורקיה על ידי סימנט, מקבוצת מספנות ישראל, שרק לפני כשנה וחצי התחילה לפעול בשוק המלט. לביסוס טענתה, הציגה הר־טוב חוות דעת כלכלית שכתב פרופ' ירון זליכה.

בארי ציינה כי תלונת ההיצף של הר־טוב, שאליה הצטרף מונופול המלט נשר, מתבססת על נתון של עסקה אחת קטנה, שאינה משקפת מכירות רציפות של כמויות גדולות. בנוסף, לדבריה, לא נגרם לענף היצרני המקומי נזק ממשי מהיבוא, ובמצב זה, לפי עקרונות הסחר הבינלאומי, אין להתערב ביבוא. עוד קבעה כי "אם נגרם להר־טוב נזק, הוא נובע מחוסר יעילותה ומהתחרות מצד נשר", ואין ראיה כלכלית לקשר סיבתי בין יבוא המלט לבין הנזק להר־טוב. גם לנשר, לטענת בארי, לא נגרם כל נזק. "כמויות הייצור של נשר לא ירדו, ומחיר המכירה שלה גם כיום מותיר לה רווח ניכר". בארי מתבססת בחוות דעתה על נתונים שקיבלה, לדבריה, מסימנט ועל ניסיונה המקצועי.

"הר־טוב לא יעילה — והציבור ישלם"

שוק המלט נמצא בצמיחה לאור תנופת בנייה של תשתיות ובתי מגורים, והצפי הוא שהיצרניות המקומיות לא יספקו את הביקוש במלואו. על רקע זה מספנות ישראל החלה לייבא מלט, בעיקר מחברת לפארג', שבבעלותה מפעלים ברחבי העולם. לפני יותר מעשור כבר טירפדה נשר יבוא מלט של לפארג' בטענה להיצף.

בארי מצאה כי כמות המלט המיוצרת על ידי היצרנים המקומיים כלל לא השתנתה ב–2016–2017, ואף גדלה בכ–20% מאז 2012. לדבריה, גם כיום, שנה וחצי לאחר כניסת היבוא לישראל — נתח השוק של היצרנים המקומיים גדול מ–80%.

בארי מציינת כי "מפעל הר־טוב סובל שנים מחוסר יעילות, המשפיע על ביצועיו: קווי ייצור מיושנים; אנרגיה יקרה; הסכמי שכר בעלות גבוהה. לטענת בארי, לצד היעדר היעילות בהר־טוב, "ירידת הייצור של החברה או חיתוך מחיריו, מקורם גם בנשר: כמויות המכירה של נשר גדלו בהיקף זהה להיקף שנגרע מהר־טוב, בעוד כמות הייצור המקומי לא השתנתה".

לפי נתונים שבארי צירפה, בשנתיים האחרונות מכירות הר־טוב בישראל ירדו ב–200 אלף טונה ומכירות נשר עלו באותו היקף. מכירות הר־טוב לרשות הפלסטינית ירדו ב–60 אלף טונה בשעה שמכירות נשר עלו ב–50 אלף טונה.

בארי הדגישה את חשיבות היבוא להורדת מחירי תשתיות ומגורים. לדבריה, יבוא במחיר נמוך בתקופות של עודפי היצע במדינות סמוכות נדון מפורשות בוועדת המלט הממשלתית בראשות גל הרשקוביץ, והיה אחד מהיעדים שסימנה הוועדה לקידום תחרות במלט, תוך מתן המלצות להסרת חסמי יבוא משפטיים, כלכליים ונמליים.

לדבריה, כל חיסכון של 5%–10% במחיר המלט משמעותו חיסכון של כ–200 מיליון שקל בשנה בהוצאות המדינה ואזרחיה על דיור ותשתיות. אם לא היה מוטל היטל היצף לבקשת נשר בתחילת שנות ה–2000 התחרות מיבוא היתה ממשיכה, ומחיר המלט בישראל היה יורד ב–5%–10% — החיסכון הישיר לכלכלה הישראלית ב–14 השנים שחלפו מאז יכול היה להגיע לכ–2.5 מיליארד שקל.

מדברי בארי עולה, כי האיום מצד סימנט על השחקניות המקומיות מוגבל. היא ציינה כי ב–2016 לסימנט היה נתח שוק של כ–3% — ואין באפשרותה לעלות על 10%–15% מהביקוש בשוק בשל מגבלות כושר הפריקה הקיימות של החברה.

"תוצאה כלכלית שבה ציבור הצרכנים בישראל ישלם את מחיר האי־יעילות של הר־טוב היא החלטה שגויה לחלוטין בעולם ההיצף והיטלי הסחר", טוענת בארי. לפי חישובים שערכה, נשר גובה מחיר הגבוה משמעותית מעלויותיה, ורווחיה גם בתקופת ההיצף הנטען גבוהים בהרבה מ–8%, הרף הנהוג על ידי הממונה על היטלי סחר לבחינת נזק וגובה ההגנה הלגיטימית.

מהר־טוב נמסר בתגובה: "הר־טוב מקדמת את התחרות בברכה. משזיהתה לפארג' את התחרות המתחוללת, שמה לה למטרה לדחוק את הר־טוב מהשוק בתנאי יבוא טורפניים ובמחירי היצף, תוך שהיא משתמשת בשלוחתה, סימנט, באמצעות סחר לא חוקי בהצפת השוק במלט זול. לא בכדי בחרה לפארג' להתחרות בהר־טוב ולא בנשר".