מאת: רוני לינדר-גנץ פרסום: Thu, 10 Aug 2017 18:05:23 קטגוריה: רופאים


זיכוי מלא לפרופ' רוטשטיין בפרשת "קלאס קליניק": "אכיפה בררנית של התביעה"

בית הדין קבע כי התביעה הצליחה להוכיח כי התנהלותו של רוטשטיין היתה בניגוד לדין, אך זיכה אותו בשל "אכיפה שפוגעת בתחושת הצדק" וכן מחדלים של התביעה באי מסירת חומרי חקירה להגנה

בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בנציבות שירות המדינה זיכה היום (ה') את פרופ' זאב רוטשטיין משלושת האישומים נגדו בפרשת "קלאס קליניק" שבה התנהלה במשך שנים פעילות פרטית של ניתוחים קוסמטיים במרפאת קלאס קליניק בשטח בית החולים ותוך שימוש במשאביו, כולל בשעות הבוקר הציבוריות.

בפסק דין חריף קובע השופט, אב בית הדין, עו"ד אורי כהן, כי "התביעה אכן הוכיחה כי התנהלותו של הנאשם היתה בניגוד לדין", אך מזכה אותו מחמת "אכיפה בררנית פסולה שנקטה התביעה נגד הנאשם", אשר "פוגעת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, והאינטרס במתן ביטוי לתחושה זו עולה על האינטרס הציבורי שבמיצוי ההליך המשמעתי בעניינו".

פסק הדין מתאר בפירוט רב כיצד כל מערכת הבריאות - החל מעובדים ומנהלים בכירים בבית החולים שיבא ועד פקידים בכירים במשרד הבריאות ידעו על הפעילות הפרטית המתקיימת בחצר המרכז הרפואי שיבא בשעות היום, אך למרות זאת התביעה בחרה להעמיד לדין רק את רוטשטיין. בנוסף, מותח בית הדין ביקורת קשה ביותר על התביעה (אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה) בטענה כי הסתירה ולא העבירה חלק מחומרי החקירה להגנה, ובכך "נפגעה זכותו של הנאשם לנהל את הגנתו תוך הכרת מלוא חומר החקירה".

הפרשה מלווה את רוטשטיין כבר יותר משנתיים וחצי ואיימה לטרפד את מינויו למנכ"ל הדסה. הגשת כתב האישום נגדו באפריל 2015 הביאה לשיא את ההתנגדות למינוי שלו, שהובילה החשבת הכללית לשעבר באוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו. בתחילת 2015 הוצע לרוטשטיין לחתום על הסדר טיעון שבו יודה באי פיקוח מלא כנדרש על תאגיד הבריאות ויקבל נזיפה חמורה, ודרכו להדסה תיסלל - אך הוא סירב ובחר לנהל את ההליך המשפטי במלואו. למרות זאת, ליצמן התעקש על המינוי, בגיבוי אגף התקציבים באוצר, ורוטשטיין מונה למנכ"ל הדסה.

בית הדין קובע כי הפעלת קלאס קליניק כפי שפעל, כאשר מטופלים משלמים באופן פרטי לרופאים עבור ניתוחים פרטיים בשטח בית החולים ותוך שימוש בתשתיות ובכוח האדם שלו, אכן הייתה פסולה: "תקנות יסודות התקציב האמורות לא נועדו לפתוח פתח לרפואה פרטית תחרותית הכפופה לכוחות השוק, אלא לניצול מקסימלי של מתקני בית החולים לתועלת הכלל". 

על פי האישום הראשון, רוטשטיין "ידע, אישר ועודד ניהול מרפאה פרטית בחצרי בית החולים שהינו בית חולים ציבורי, ותוך שאיפשר לרופאי בית החולים שהועסקו בקלאס קליניק לבצע עבודה פרטית באותה מרפאה". לגבי אישום זה קבע בית הדין כי ברור שאופן הפעלת קלאס קליניק בצורה של תשלום פרטי בנפרד למנתח ותשלום בנפרד לתאגיד הבריאות עבור חדר הניתוח היה "בניגוד לדין". ואולם, קבע בית הדין כי "בחינת הראיות מעלה כי הידיעה על אופן ההפעלה המנוגד לדין של קלאס קליניק היתה נחלת גורמים רבים במרכז הרפואי, לרבות גורמי ההנהלה בכירים בו, כמו גם גורמי בקרה במשרד הבריאות. "לפיכך", קובע פסק הדין, "דעתנו הברורה היא שלא היה מקום ואין זה צודק להפנות אצבע מאשימה כלפי הנאשם בלבד".

חלק נכבד בפסק הדין מוקדש למי שהיה מנהל בית החולים הכללי בשיבא, פרופ' ארי שמיס, שהיה עד תביעה כנגד רוטשטיין, ולא הוגש נגדו כתב אישום. שמיס טען בעדותו שלא ידע שקלאס קליניק מופעל במודל של מכירת שירותים פרטיים. השופט דוחה את גרסתו:  "דבריו אלה של פרופ' שמיס תמוהים, שלא לומר מופרכים".

על רוטשטיין אומר השופט כי "אין ספק כי אף הנאשם עצמו ידע היטב כי מודל ההפעלה של הקלאס קליניק באמצעות מכירת שירותי חדר ניתוח בלבד נהג בתאגיד הבריאות" וכי אף "שיכלל" את מודל הפעלת קלאס קליניק בשנת 2008  כך שגם רופאי שיבא יוכלו לעבוד באופן פרטי שם. עם זאת, קובע השופט כי "הגענו למסקנה שאין למצות הדין עם הנאשם. זאת, לא רק משום ידיעתו ומעורבותו של העמוקה של פרופ' שמיס בהפעלת הקלאס, שאינן נופלות מאלה של הנאשם (וכידוע נגד פרופ' שמיס לא ננקט כל הליך משמעתי!), אלא משום שמודל מכירת שירותי חדר ניתוח היה שקוף וגלוי לגורמים רבים בבית החולים, ואף לגורמים במשרד הבריאות. אף לא אחד מכל הגורמים הללו לא נדרש ליתן הדין על מעשיו במישור המשמעתי ואף לא אחד נקרא לסדר במישור המינהלי". לגבי משרד הבריאות נקבע שידע על הנעשה בקלאס קליניק אך "ישב מנגד ולא קם ועשה מעשה".

האישום השני מתמקד בכך שרוטשטיין איפשר שימוש במשאבי המדינה (כוח אדם כמו מרדימים ואחיות שמקבלים שכר מהמדינה) לצורך הפעלת קלאס קליניק אף שמדובר בעסק לניתוחים פרטיים, ושהתקיימה פעילות פרטית בקלאס קליניק בשעות הבוקר הציבוריות.  רוטשטיין ושמיס טענו כי לא ידעו שמתבצעים ניתוחים פרטיים בקלאס קליניק בשעות הבוקר הציבוריות. השופט דוחה את טענות שניהם וקובע שלא יתכן שלא ידעו על הפעילות הפרטית בשעות הבוקר. ואולם, הוא קובע כי גם פה מתבצעת אכיפה בררנית בבחירה להעמיד לדין את רוטשטין - אך לא את שמיס, ולכן "ממיצוי הדין באופן מחמיר ובלבדי כלפי הנאשם, גם ביחס לאישום השני, מתבקשת המסקנה שנפל בו פגם של חוסר סבירות, באופן העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

האישום השלישי מתייחס לכך שרוטשטיין מינה ב-2011 את פרופ' אייל וינקלר לשמש מנהל רפואי בקלאס קליניק, על חשבון עבודתו הציבורית, אף שפרופ' וינקלר נהג לבצע במרפאה זו ניתוחים פרטיים.  רוטשטיין ניסה להגן על ההחלטה ובין היתר סיפר בעדותו על עבודתו של וינקלר בקלאס קליניק שכללה בין השאר "...ישיבות צוות שבהן עוסקים בתיאום עם הצדדים, ישיבות עם הרופאים שבהם דנים בטכניקה חדשה, ישיבות שדנו על הצוות הניהולי של הקלאס לגבי אסטרטגיה שיווקית" . על כך קובע השופט כי "דברים אלה מקוממים את הלב והדעת. האם באמת ובתמים סבר הנאשם כי מותר היה לאפשר לפרופ' וינקלר, שביצע את ניתוחיו הפרטיים בקלאס קליניק לבצע "אסטרטגיות שיווקיות" להגדלת כמות המנותחים ממנה יהנו בעיקר פרופ' וינקלר עצמו והרופאים שסייעו בידו?... אמנם מקובל עלינו כי גם המרכז הרפואי נהנה משיווקה של קלאס קליניק, שהרי זכאי היה לתשלומים עבור מכירת שירותי חדר הניתוח. עם זאת וודאי שאין מקום לבצע אסטרטגיות שיווקיות כאמור בשעות התקן של פרופ' וינקלר כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית, עת מעייניו צריכים היו להינתן למטופליו הציבוריים בלבד. יצויין בצער שהדעת מטלטלת מהעובדה שהקופה הציבורית מימנה – באופן שיגרתי, שוטף, ולאורך זמן -  שעות עבודה לקיום ישיבות פרטיות ועסקיות".

למרות האמירות הקשות, קובע השופט כי "מצאנו שאף דין אישום זה להתבטל, שעה שהוא מחובר בעבותות לשני האישומים הקודמים שבוטלו על ידינו מחמת אכיפתם הבררנית נגד הנאשם, תוך הבחנה מהעדר אכיפתם נגד פרופ' שמיס, מנהל בית החולים הכללי, ונגד גורמים אחרים במשרד הבריאות".

החלק השני של פסק הדין מוקדש למה שהשופט מגדיר כ"מחדלים של התביעה באי מסירת חומרי החקירה להגנה".  השופט קובע כי יש ממש בטענות ההגנה כי חומרי חקירה הרלבנטיים להגנת הנאשם לא נמסרו לה כנדרש עם הגשת התובענה, אלא באיחור ניכר באופן שפגע ביכולתו של הנאשם להתגונן ובזכותו להליך הוגן. "מצאנו כי אכן נפגעה זכותו של הנאשם לנהל את הגנתו תוך הכרת מלוא חומר החקירה", נקבע בפסק הדין. בין השאר, התביעה לא העבירה להגנה את אחד משני פרוטוקולי החקירות שלו. דוגמא אחרת היא תכתובת פנימית לגבי קלאס קליניק שלא נמסרה לרוטשטיין, אבל התביעה עשתה בה שימוש בחקירה נגדית של עדה. "בכך נפגעה זכותו של הנאשם למשפט הוגן ועלול היה להיגרם לו עיוות דין", נקבע.

פסק הדין התקבל בתדהמה בנציבות שירות המדינה, שם סבורים כי היא מהווה "מסר גרוע לשירות המדינה ומחליש את הגורמים שמנסים להילחם בשחיתות". אותם גורמים הביעו תקווה כי מ"מ נציב שירות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה יערערו על פסק הדין "על מנת לבטלו וכדי למנוע את נזקיו".

מנגד, הוא התקבל בהתרגשות על ידי רוטשטיין, שאמר ל- TheMarker כי "למרות שהיו לי ספקות לגבי בית הדין כי היו הרבה הערות שבית דין בדרכ לא מעיר, חזר אלי האמון בצדק כי הוא לא התבייש ולא פחד לכתוב שהיתה פה אכיפה בררנית". רוטשטיין הוסיף כי "התחושה היתה שתפרו לי תיק. קדמה להגשת התובענה המשמעתית דיון על איך לא לתת לי להיבחר להדסה כמנכ"ל. התובענה נכתבה על רקע זה ככלי נגדי. בסופו של דבר מתברר שלמי שיש נשימה ארוכה הצדק מנצח והאמת יוצאת לאור. דיברתי אמת מוחלטת במשפט וכל חיי".

פרופ' שמיס מסר: "החלטה מפתיעה ואף מצחיקה. נציבות שירות המדינה מופתעת בעצמה מפסק הדין, כמו רבים אחרים במערכת הרפואית".

 

התובעת בתיק היא איילה הוניגמן, סגנית מנהלת אגף המשמעת בנציבות. את פרופ רוטשטיין ייצגו עורכות הדין שרון קלינמן והילה פרנקו ממשרד קלינמן נאור.