מאת: שוקי שדה פרסום: Sat, 12 Aug 2017 16:03:42 קטגוריה: בנימין נתניהו,נפתלי בנט,חקירות נתניהו,שלדון אדלסון,ישראל היום


כשה"ג'ינג'י" כועס: מה באמת עומד מאחורי שינוי הכותרות ב"ישראל היום"?

ההקלטות המביכות בפרשת 2000, המתח בין אדלסון לנתניהו, ההתקרבות לבנט ומינוי העורך החדש עשויים לסמן שינוי כיוון בחינמון שזוהה עד כה באופן מוחלט עם ראש הממשלה ■ האם המיליארדר האמריקאי מעוניין להמליך מלך חדש, לצמצם הפסדים או ליישר קו עם סטנדרטים עיתונאיים?

28 ביוני, טקס הנחת אבן הפינה להקמת בית ספר לרפואה באוניברסיטת אריאל על שם של מרים ושלדון אדלסון, שתרמו 20 מיליון דולר להקמתו. בנוסף למאות המוזמנים, שני הפוליטיקאים הבולטים בטקס הם שר החינוך נפתלי בנט וראש הממשלה בנימין נתניהו. בימים כתיקונם, בטקס פומבי וחגיגי כזה, אדלסון ונתניהו היו מתחבקים ומשוחחים דקות ארוכות. אלא שהם הסתפקו בלחיצת ידיים, ואת תשומת הלב של המיליארדר קיבל בנט, שישב לצדו כמעט לאורך כל הטקס, אולי מפני שיומיים קודם לכן נחקרו אדלסון ורעייתו במשטרה והביעו את אכזבתם בפני החוקרים על השיחות בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס בפרשת 2000.

עד היום, באתר האינטרנט של "ישראל היום" שבבעלות אדלסון אפשר למצוא רק את תמונת הסטילס של בנט בידיעה המדווחת על האירוע, והדברים שמצוטטים מפיו ארוכים יותר מאלה של נתניהו. זה לא דבר של מה בכך בעיתון שבמשך שנים כמעט והתעלם מבנט, והוא עצמו אף כינה את "ישראל היום" בשם "פראבדה", בשל הקו המזוהה כל כך עם נתניהו.

"שלדון עלה לדבר אחרי ביבי ואחרי בנט", אומר אדם שנכח באירוע, "ואנשים אולי לא שמו לב לכך, אך בתחילת דבריו הוא אמר, 'דיברו לפני שני פוליטיקאים, אני בא מהמקום שאני רוצה לתרום למקום הזה'. יש פה סאבטקסט ברור. פעם אדלסון לא היה מעלה על דעתו להגיד שנתניהו הוא עוד פוליטיקאי".

לדברי אותם אדם, המקורב לאדלסון, משהו השתנה בו בעקבות פרשת 2000. "מבחינת אדלסון, ההחלטה להשקיע ב'ישראל היום' נבעה מהצורך להגן על הימין בישראל", הוא אומר. "אדלסון רצה כלי תקשורת שיניע אנשים מהמרכז לעבר הימין, בעיקר בפריפריה. זה נכון שהמטרה הזאת לוותה גם בלתת יותר כוח לנתניהו, לכן גם המעורבות הכבדה לכאורה של נתניהו ואנשיו בתוך המערכת של 'ישראל היום', אבל המטרה הראשונית היתה השפעה על דעת הקהל. עכשיו, אחרי פרסום קלטות נתניהו־מוזס, שבהן נתניהו נשמע כמי שמספסר בעיתון וקורא לאדלסון 'הג'ינג'י', לא אכפת לו לזנוח את נתניהו. אדלסון זה איש שלא רואה בעיניים, הוא יכול לפטר בהרף עין אנשים שבעיניו סרחו. הוא קפיטליסט מוחלט, איש שמאמין שהוא יכול לעשות עם כספו מה שהוא רוצה. בני אדם אצלו הם רק כלי, לא המטרה עצמה. המשבר בינו לנתניהו אמיתי. בלי משחקים. גם ביבי יודע את זה".

"המשחקים" שאליהם מתכוון הדובר הוא ההשערה הרווחת כיום בקרב אנשי תקשורת, שלפיה ייתכן ששינוי הקו שנראה ב"ישראל היום" בחודשים האחרונים, ששיאו היה בכותרת לפני כשבועיים על "מפגן חוסר האונים של נתניהו" (בהקשר למשבר הר הבית), הוא רק מראית עין שנועדה להטעות את חוקרי המשטרה, אנשי הפרקליטות או עובדי משרד מבקר המדינה בכל הנוגע לטיב הקשר בין נתניהו לאדלסון ו"ישראל היום". ייתכן שההשערה הזו נכונה, אבל כדאי לשים לב לשורה של מקרים שאירעו עוד לפני האירוע במכללת אריאל או הכותרת ב"ישראל היום". לפי מקורבים לאדלסון, המתיחות בינו לנתניהו צפה על פני השטח כבר בקיץ שעבר.

לפני שנה פורסמו דברים שאמר נתניהו בשיחות רקע לעיתונאים בכירים, שלפיהם הוא אינו מרוצה מכך ש"ישראל היום" אינו עיתון משפיע. לדברי נתניהו באותן שיחות, "האנטי־ביביתון" (כלומר "ידיעות אחרונות") משפיע הרבה יותר מ"ישראל היום". בנובמבר 2016 התגלו חריקות בקו האחיד לכאורה של העיתון. אז פורסם בתוכנית "עובדה" פתק ששלח נתן אשל, אחד הקרובים ביותר לבני הזוג נתניהו, ללשכת נתניהו, שבו כתב כי אדלסון ורעייתו "פגועים מעט ממה שאתם חושבים עליו". בהמשך הפתק כתב אשל כי "אין איש שעושה יותר מהזוג הזה". באותו פתק כתב שדן מרגלית, מרדכי גילת ועמוס רגב, שכיום כבר לא עובדים ב"ישראל היום", "לא עושים בדיוק את מה שאומרים להם, כולל בעלי הבית". אשל עצמו מתכחש לכתיבת הפתק.

באותה תקופה אף אפשר היה להבחין שיש ירידה במספר התמונות של שרה נתניהו בעיתון. כמו כן, במארס־אפריל 2017, ימי משבר התאגיד, סיקר העיתון את הפרשה באופן מאוזן מבעבר. היה זה שינוי כיוון לעומת הרוח הגבית המסיבית שהעניק העיתון לנתניהו בנושא - שהוא לא סוגיה פוליטית כמו גורל השטחים. זאת, בעוד שכמה חודשים לפני כן, ב-2 אוגוסט 2016, יצא "ישראל היום" עם כותרת חדה בפרשה - "עד כאן ודי לצביעות", שהיתה מרוחה על כל העמוד הראשון, ולסוגיה הוקצו שבעה עמודים. את התאגיד, אגב, מייצגים שני אנשים שמזוהים עם אדלסון. עו"ד דורי קלגסבלד, פרקליטו של אדלסון, מייצג את התאגיד בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד הכוונה להפריד ממנו את חטיבת החדשות; ובוריס קרסני, הלוביסט של "ישראל היום" המקורב לאדלסון, עובד גם הוא עם התאגיד.

בנוסף, במאי האחרון מונה עורך חדש לעיתון - בועז ביסמוט, שהמשיך את הקו החדש. האזכורים של נתניהו פחתו והלכו, וכך גם תמונות של רעייתו שרה, ואילו יריבו בנט החל להיות מוזכר יותר ויותר. ב-16 ביוני בנט אף קיבל כותרת מפרגנת בשער, עם תמונה.

השיא במתיחות בין ראש הממשלה למיליארדר הגיע ביום שבת האחרון, אז פירסם ערוץ 2 שבעדותו של אדלסון במשטרה על תיק 2000, נתניהו שוחח עמו על האפשרות להפסיק את הפצתם של מוספי סוף השבוע של "ישראל היום". "עניין המוספים הדליק נורה אדומה אצל שלדון", אומר המקורב לאדלסון. "כמובן שהוא לא ידע על השיחות עם מוזס, אבל כל העסק הזה נראה לו מוזר. הוא השקיע המון כסף בעיתון, לאורך שנים, ופתאום ביבי בא עם בקשה כזו שאין בה כל היגיון".

"כל הפוליטיקאים היו נבחנים לפי יחסם לביבי"

נתניהו ואדלסון מיודדים כ-30 שנה, מאז שנתניהו היה שגריר ישראל באו"ם. "ישראל היום" נוסד בקיץ 2007, כשנתניהו היה ראש האופוזיציה ואהוד אולמרט ראש הממשלה. בשבועות שלפני יציאת העיתון, נערכו כמה פגישות בין נתניהו לאדלסון בדירתו של האחרון בשכונת בבלי בצפון תל אביב. "ביבי הוא מאחר כרוני, גם לאנשים רציניים וחשובים", אומר יועץ לשעבר של ראש הממשלה. "יש אנשים שאני יכול לספור אותם על יד אחת שנתניהו חיכה להם. שלדון זה הראשון. בין מירי ושלדון אדלסון ולשרה וביבי היתה אינטימיות. הם היו באים לאדלסון ושם היתה מבשלת שדאגה לכל הצרכים שלהם בארוחה, ידעה מה כל אחד רוצה. בתקופה שלפני הקמת 'ישראל היום' ביבי דיבר על זה שצריך שיהיה כלי תקשורת שיבטא אותו. התקשורת מעולם לא היתה חסומה בפניו, אבל הוא רצה עיתון שיהיה שופר עבורו. לא הרגשתי אידיאולוגיה בדיבורים האלה, אלא משהו בסגנון של 'אנחנו נראה לסמולנים שיש לנו גם מקום משלנו'".

כבר כשיצא לדרך זוהה "ישראל היום" כעיתון ימני, אבל בד בבד ביצע עבודה עיתונאית מאומצת בזמן שאולמרט היה ראש הממשלה, ומסובך בפרשות השחיתות השונות. אלא שלאט־לאט אפשר היה להבחין שהעיתון נועד למעשה לשרת את נתניהו באופן אישי, דבר שבלט לאחר בחירתו לראשות הממשלה ב-2009.

בתחקיר "המקור" של ערוץ 10 שפורסם ב-2013 נודע עומק הדברים. אז התברר שבטקסטים שבהם היו משפטים ביקורתיים כלפי נתניהו או נושאים המזוהים עמו, הם נחתכו לפני הפרסום על ידי העורך הראשי רגב, שעבד כמעט על כל טקסט בעצמו לפני שירד לדפוס. המחאה החברתית ב-2011 זכתה גם היא לכתף קרה במערכת "ישראל היום". במקביל התחילה מלחמת העולם עם "ידיעות אחרונות", שהחריף את הקו נגד נתניהו.

בשלב מסוים נהפך "ישראל היום" לתמונות מראה של "ידיעות". אנשי "הרשימה הלבנה" (המאותרגים) ב"ידיעות", כמו בנט ואיילת שקד, שנואי נפשם של בני הזוג נתניהו, היו ב"רשימה השחורה" של "ישראל היום". "כל הפוליטיקאים היו נבחנים לפי יחסם לביבי - וזה כמובן היה משתנה. למשל, אהוד ברק קיבל יחס טוב יחסית כל זמן שהיה שר ביטחון בממשלת ביבי. למשה יעלון, שבא אחריו, גם פירגנו עד שיצא בביקורת נגד ביבי, ואז הוא נהפך לעלוב ובזוי", אומר יועץ אסטרטגי בכיר.

ישראל כ"ץ הוא דוגמה נוספת. בתחילת כהונתו של נתניהו, כ"ץ לא נחשב איום פוליטי על נתניהו וזכה ליחס מפרגן יחסית בעיתון. ואולם בשנים האחרונות, כאשר הוא נתפש כאיום, מקומו בעיתון נדחק. כ"ץ מרבה להופיע בחנוכות כבישים, אירועים שבהם תמיד הוא מצולם. אבל בשנים האחרונות נפקדו התמונות של כ"ץ מדיווחים על אירועים. באפריל האחרון, כאשר היתה כתבה של שני עמודים על כ"ץ, היה זה רמז נוסף לפעילי הליכוד שמשהו השתנה בחינמון.

יועצי התקשורת הרשמיים בלשכת נתניהו, שהתחלפו במהלך השנים כל כמה חודשים, לא היו בקשר מיוחד עם העיתון. כמה מהם אמרו לנו השבוע כי את עניין "ישראל היום" נתניהו לא השאיר ליועצי התקשורת הרשמיים, אלא לראשי לשכתו לשעבר, ארי הרו ובעיקר נתן אשל. "אשל מילא בערוץ הזה תפקיד מרכזי", אומר אחד היועצים לשעבר. "אל תשכח שרגב היה באופן אישי בחוג המקורבים של נתניהו, עוד לפני שהוקם העיתון. לכן רגב זה בן אדם שלביבי אין בעיה להרים אליו טלפון ישירות".

בשנתיים הראשונות לאחר הקמת העיתון היה אשל סמנכ"ל העיתון. לאחר מכן פרש ומונה למנהל לשכת נתניהו. גם כיום, אחרי שעזב את הלשכה, אשל הוא מהמקורבים ביותר לנתניהו. לפי תחקיר "המקור", לאחר שעזב את העיתון היה אשל מבקר במשרדיו באופן די קבוע, ואף נכנס לחדרו של רגב. עם זאת, המעורבות של לשכת נתניהו בתוכני "ישראל היום" בעידן שלפני המשבר ביחסים היא דבר שלא ברור עד היום. באפריל 2015 פירסם מגזין "אקונומיסט" כתבה שבה נטען שהכותרות ב"ישראל היום" מאושרות על ידי לשכת ראש הממשלה. הן "ישראל היום" והן לשכת ראש הממשלה הכחישו את הטענות, אך המגזין הבריטי עמד מאחורי הדברים.

ייתכן שבקרוב נדע קצת יותר על היחסים, לאחר שבית המשפט העליון חייב השבוע את משרד ראש הממשלה למסור מידע על מועדי השיחות של נתניהו או מי מאנשיו עם אדלסון ורגב ב–2012–2015. רביב דרוקר, שפירסם את התחקיר ב"המקור", פנה בפברואר 2015 ליחידת הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה בבקשה לקבל את המידע, כדי שיוכל לברר אם באמת בשעות שלפני סגירת "ישראל היום", בין 23:00 ל–24:00, התקיימו שיחות טלפון בין רגב לנתניהו או לאנשים בלשכת ראש הממשלה. הצלבה של שיחות אלה עם כותרות העיתון שלמחרת יוכלו לתת אינדיקציה לרמת המעורבות של נתניהו בעיתון, טען דרוקר. נתניהו, אדלסון ורגב התנגדו בתוקף למסירת המידע.

מלחמה כלכלית עם "ידיעות"

גם בלי שאלת הקשר לנתניהו, "ישראל היום" טילטל את שוק התקשורת בישראל. לכאורה, המודל שלו דומה לזה של עיתוני חינם בעולם - כאלה שמחולקים בתחנות רכבת או בפינות רחוב. אלא שלהבדיל מעיתונים אלה, שלא הושקע בהם כסף רב והיו בדרך כלל סיכום של ידיעות חדשותיות, הרי שמיומו הראשון הושקע כסף רב ב"ישראל היום", לפי הערכות כמיליארד שקל, מתוך מטרה ברורה שהיא לא כלכלית אלא פוליטית - הגברת השפעת הימין (ו/או נתניהו) בשיח הציבורי בישראל.

בשנים הראשונות לקיומו העיתון אף נשלח לבתי מנויים בחינם, דבר שלא היה לו אח ורע בכל מקום אחר בעולם. המטרה ש"ישראל היום" כיוון אליה היתה ברורה מיומו הראשון - דחיקת מקומו של "ידיעות אחרונות" כעיתון הנפוץ בישראל. כך אכן קרה תוך כמה שנים: תחילה היה "ישראל היום" העיתון היומי הנפוץ ביותר ובהמשך גם בסופי השבוע.

"ההישג של 'ישראל היום', שהצליח תוך כמה שנים לעבור את 'ידיעות' בנתוני החשיפה, הוא בהחלט מרשים", אומר פרופ' רפי מן, היסטוריון וחוקר תקשורת מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "זו לא רק תוצאה של חלוקת החינם - כבר היו חינמונים קודמים שלא שרדו - אלא בשל יכולתו של העיתון להעסיק מערכת נרחבת של כתבים ופרשנים, כל זאת הודות למימון הנדיב מאוד של אדלסון".

במקביל, העיתון גרם לירידה חדה במחירי הפרסום בשוק העיתונות. הנימוק הכלכלי של מתנגדי העיתון נגע גם לטענה שלשוק נכנס גורם עם כיסים גדולים ובלי מודל כלכלי הגיוני, ובכך גורם למחירי היצף בכל הנוגע למחירי המודעות (מלבד חלוקת העיתונים בחינם). זאת היתה חלק מהטענה שהועלתה מאוחר יותר בנוגע לחקיקת חוק "ישראל היום" (שלפיו עיתון לא יוכל להיות מופץ בחינם), שעבר בקריאה טרומית ב-2014 והוביל לבחירות (אגב, נתניהו עצמו הודה שבחירות 2015 היו כתוצאה מהחוק בשלב מאוחר הרבה יותר). במהלך השנים הכחישו אנשי "ישראל היום" שהציעו למפרסמים מחירים נמוכים מאלה של "ידיעות", אך תחקירים עיתונאיים שונים הוכיחו זאת.

אדלסון הוא פילנתרופ גדול בישראל. הוא אחד ממייסדי תגלית ואחד התורמים הגדולים לפרויקט, הוא תרם גם ליד ושם, והוא תורם קבוע ליחידות צה"ל. לגבי "ישראל היום", לא ידוע אם אדלסון רואה במיזם פרויקט פילנתרופי או מיזם עסקי. לצד אלה הגורסים שזאת פוליטיקה בלבד, יש מקורבים הטוענים שאדלסון לא התכוון להחזיק את העיתון במשך תקופה כה ארוכה בלי להרוויח, וזה חלק מהכעס שלו כלפי נתניהו.

"שלדון הוא מעשירי העולם, תגיד לו היום 'שים מיליוני דולרים על אריאל, על תגלית או במקומות אחרים' - אין לו בעיה, כי הוא תורם מרצונו בדברים שהוא מאמין בהם", אומר יועץ אסטרטגי המכיר את עסקי העיתונות של אדלסון. "אבל שלדון לא אוהב להרגיש פראייר. במשבר הנוכחי יש בהחלט גם פן כלכלי של אכזבה מצד אדלסון". לדברי היועץ האסטרטגי שלמה פרץ, שבעבר עבד עם המיליארדר, "אדלסון בא ממקום של ניהול עסקים בראייה עסקית מוחלטת. זאת, למעט ענייני הפילנתרופיה - שני הדברים הבולטים בישראל הם תגלית והתרומות שלו לחיילי צה"ל".

בדיעבד, ההצלחה של "ישראל היום" בכל הנוגע לנתוני התפוצה היא גם זו שחוללה את המשבר הנוכחי. ב"ידיעות" מאוד לא אהבו לראות כיצד הבחור החדש בשכונה לוקח מהם את הבכורה, ובקלות יחסית. זה לא היה קשור בהכרח לשמאל או לימין. אנשי ימין מובהקים כבנט, שקד ואביגדור ליברמן היו במשך שנים מיקירי העיתון.

"'ישראל היום' שברו את השוק", אומר בכיר בעולם התקשורת. "בתקופה החזקה של 'ידיעות' היה קשה מאוד לקבל הנחה על מודעות, ובסופי שבוע הם היו גורפים הון על מודעות במוסף כמו 'שבעה ימים'. פתאום בא 'ישראל היום' והציע מודעה ב–20 או 30 אלף שקל במקום 100 אלף שקל, ו'ידיעות' היו חייבים להוריד ל-50–70 אלף. העיתון גם נאלץ לצאת להפצה חינם כדי להגדיל את נתוני החשיפה (TGI). כל זה גרם לכך שהעיתון הפסיד כסף. אין פלא שביבי דיבר לכאורה עם שלדון על מוספי סוף השבוע. זאת היתה הבטן הרכה של 'ידיעות'. אפשר לראות גם שההסלמה הגדולה ביחסי 'ידיעות' וביבי באה אחרי הוצאת מוספי סוף השבוע. מבחינת מוזס, זו היתה הנקודה שבה כלו כל הקיצין".

בשיחות נתניהו־מוזס שנחשפו בדצמבר 2016 התברר ששני האויבים המושבעים דיברו כמו סוחרי סוסים על כלכלה, עיתונות ופוליטיקה. מוזס ידאג לסיקור חיובי יותר עבור נתניהו, וזה יראה כיצד אפשר למתן את כוחו של "ישראל היום". שם שעלה בשיחות הוא זה של פרשן הכדורגל והעיתונאי הוותיק אבי רצון, שאותו נתניהו הציע למוזס ככותב טורים המזוהה עם הימין. לפי התמלול שפורסם, מוזס הציע לנתניהו למנות באופן מיידי כותב טורים מטעמו, עוד לפני הליכי חקיקה הקשורים להליכי חוק "ישראל היום". נתניהו השיב: "קח את הבחור הזה, הכדורגלן הזה. אבי רצון". סביר להניח שגם את השם הזה לא אהב אדלסון לשמוע. רצון היה אמור להיות עורך "ישראלי", חינמון שקדם ל"ישראל היום" אך פעל קצת פחות משנתיים ונסגר בין היתר בגלל סכסוך מר בין שני השותפים - אדלסון ושלמה בן צבי. הסכסוך הגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וב–2011 הגיש אריאל גרינברג, נציגו של בן צבי, תצהיר שבו נטען שרצון מונה לתפקיד לבקשתו של נתניהו, לאחר שיחה משולשת בין נתניהו, אשל ואדלסון. בסופו של דבר, רצון לא מונה לתפקיד. לפי התצהיר, אדלסון היה מעוניין למנות לתפקיד דווקא את רגב (שמונה מאוחר יותר).

"ביסמוט ומירי אדלסון מדברים הרבה, על כל מיני דברים"

אחד הצעדים הראשונים של ביסמוט, שמונה במאי לעורך "ישראל היום", היה לפטר את הפרשנים הבכירים מרגלית וגילת, בטענה לעלויות שכר גבוהות, אך אלה טענו שהיה זה בגלל סיבות פוליטיות, וכי הם היו מוכנים לקצץ בשכרם. ביסמוט נחשב מקורב לבני הזוג אדלסון, ובמיוחד למירי אדלסון, שבשנתיים האחרונות מגלה מעורבות גדלה והולכת בעסקיו של בעלה בכלל וב"ישראל היום" בפרט.

ביסמוט התקרב לבני הזוג גם על רקע מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב. כעורך חדשות החוץ הוא סיקר את הפריימריז של הוועידה הרפובליקאית עוד לפני שטראמפ נבחר להוביל את המפלגה. לאחר מכן היה ביסמוט העיתונאי הזר הראשון שראיין את טראמפ (שקיבל מאדלסון תרומה של 25 מיליון דולר), בסמוך לביקורם של בני הזוג אדלסון בבית הלבן. לפי הערכות, בני הזוג הם שאיפשרו את הראיון. מקורות ב"ישראל היום" טוענים שהראיון התאפשר בעקבות בקשה של ביסמוט מצוות הבית הלבן.

ביסמוט ומירי אדלסון משוחחים תדיר, לעתים גם מדי יום. לדברי מקורבים לנושא, השיחות עוסקות גם בסוגיות שקשורות לקו של העיתון. לדברי בכיר ב"ישראל היום", יש שיחות, אבל הן לא קשורות לעבודה השוטפת בעיתון. "הוא מדבר אתה הרבה, זה נכון", אומר אותו מקור. "הוא מקורב אליה? זו מחמאה מבחינת ביסמוט. אבל הוא מעולם לא יתקשר אליה כדי להתייעץ אתה על כותרת. הוא איש מקצוע. הוא מדבר אתה על כל מיני נושאים. גם על מה שקורה בארה"ב ובישראל. אבל יש הפרדה עצומה בין העבודה העיתונאית לשיחות כאלה".

על דבר אחד אין ויכוח: בתקופתו של ביסמוט יש שינוי בעיתון, ולא רק בגלל הכותרת עם הביקורת הישירה והמפורשת על נתניהו. נראה שהעיתון מחפש יותר חשיפות ופרסומים בלעדיים, כפי שאמור לעשות כל עיתון.

"פתאום אני רואה יותר פעלתנות אצל הכתבים שלהם", אומר דובר של גוף ציבורי גדול. "פתאום הם מבקשים יותר סיפורים בלעדיים ושואלים למה המתחרה קיבל ולא הם". לדברי יועצת התקשורת לבנת נזרי, שעבדה בעבר עם שרים וח"כים בליכוד, "העיתון נהפך לשיווקי יותר, נשכני יותר ויוצר כותרות. לפני כחצי שנה נפגשתי עם צמרת העורכים במערכת ונתקלתי באנשים שלא צבועים בצבע אחד. יש מההתנחלויות ויש מהברנז'ה התל־אביבית. זה לא עדר. במקביל, רואים יותר סיפורים בלעדיים וחשיפות".

ביסמוט שינה מדיניות גם בנוגע לחשיפה התקשורתית של עיתון. בתקופת רגב הוא לא התראיין כלל וגם אסר על העיתונאים להתראיין. מאז שנכנס ביסמוט לתפקידו הוא מתראיין באופן תדיר יחסית, ומדי פעם מגיש את התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל עם רזי ברקאי, דבר שבהחלט עוזר לקידום העצמי של "ישראל היום". ועדיין, בשלב זה לא לגמרי ברור מה הקו של "ישראל היום". למשל, בכל הנוגע לחקירות נתניהו נראה שהוא מזדהה עם הקו של ראש הממשלה.

ביסמוט קנה את שמו העיתונאי ככתב שטח, ובאמתחתו לא מעט סקופים הקשורים לעולם הערבי, בעיקר בכל הנוגע לראיונות או לחדירה למדינות שבהן נדרש דרכון זר, אך הוא לא ידוע כעורך דומיננטי של תחקירים נשכניים וגם אין תחתיו כיום מישהו כזה, בוודאי לאחר עזיבת גילת. לכן ביסמוט הוא עדיין חידה.

"זה לא ששמו איזה ילד, מישהו שהוא לגמרי בובה. לבועז יש סקופים וקילומטראז' עיתונאי", אומר איש תקשורת ותיק שמכיר את ביסמוט מתקופתו ב"ידיעות אחרונות". "העניין הוא שכמו כל דבר בחיים, הכל יחסי. לעומת מה שהיה לפניו, כל דבר הוא שיפור. מספיק לעלות קצת מדרגה, כמו כותרת ביקורתית על ביבי, וכבר כולנו מתרגשים. אבל לטווח ארוך, המבחן של העיתון עוד לפניו. צריך לזכור שיש ציבור שלם של אנשים שלא חיים את הברנז'ה, שבמשך שנים קיבלו ללא עוררין את מה שכתוב בעיתון. פתאום, כשנחשפה פרשת 2000, התחילו להבין מה הסיפור של העיתון הזה. את חוסר האמון הזה אי אפשר לשקם בסקופ פעם בשלושה חודשים וכותרת פה ושם נגד ביבי".

בכיר ב"ישראל היום" אומר בהקשר זה כי "בעידן של ביסמוט יש קו ברור לעיתון - עיתון מרכז־ימין שמרן. בועז לא קם כל בוקר עם רצון להפיל את ראש הממשלה והוא גם חושב שנתניהו הוא כעת ראש הממשלה הכי טוב. הרבה היו מופתעים על הכותרת בעניין הר הבית? 'ישראל היום' היה עקבי כאן. לכל אורך הדרך תמכנו בהשארת המגנומטרים בכניסה להר הבית. ביבי הוא זה שסטה מהדרך. 80% מהעם, אגב, חשב כמו העיתון. עניין הפרשות הפליליות הוא עניין אחר, כאן ביסמוט נותן לנתניהו ליהנות מחזקת החפות. זה ש'הארץ' או 'ידיעות' נוטים לכיוון אחר זה עניין שלהם. במערכת יש אנשים מצוינים, אבל עושים להם עוול שכל הזמן מחפשים את העניין הזה של ביבי".

המבחן הגדול: תקופת מערכת הבחירות הבאה

בתיק 2000 מופנית תשומת הלב הציבורית, מטבע הדברים, לנזק שמסבה הפרשה לנתניהו, בשל המשמעות של החקירה הפלילית. אבל ברמה התדמיתית נגרם נזק רב גם לשני העיתונים המעורבים בפרשה - "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". ב"ידיעות" נחשפת המעורבות הבוטה של המו"ל מוזס בהתאם לאינטרסים מסחריים. ב"ישראל היום" נחשף עומק הקשר בין נתניהו לעיתון, מעצם כך שבשיחותיו עם מוזס נתניהו מדבר על העיתון כאילו הוא הבעלים. לכן, ייתכן שהקו החדש המסתמן הוא לא רק תוצאה של עלבון של אדלסון או ניסיון של העיתון להראות לגורמי החקירה שאין ממש קשר בינו לבין נתניהו. אפשרות אחרת היא ש"ישראל היום" מבין שניזוק מתיק 2000 - ומנסה לשקם את שמו.

עם זאת, אף ש"ישראל היום" נשאר מזוהה עם הימין, ייתכן שהוא מבין שיש לנתק את הקשר הפרסונלי לנתניהו. זה יכול להסביר את העלייה בכותרות שמקבל בנט - מ-29 כותרות במאי־יולי 2016 ל-37 כותרות במאי־יולי 2017, שלושת החודשים הראשונים של ביסמוט בתפקיד. בתקופה זו חלה גם ירידה חדה באזכורים של שרה נתניהו מ-23 אזכורים ל-11 בלבד בחודשים האחרונים, לפי נתוני יפעת מחקרי מדיה. מצד שני, מה שעשוי להראות ששינוי המגמה של "ישראל היום" הוא למראית עין בלבד הוא המחליף של מרגלית כפובלציסט המרכזי של העיתון - אמנון לורד, שהיה מייסד "מקור ראשון", עיתון שנמצא כיום גם הוא בבעלות אדלסון. בניגוד למרגלית, לורד הוא איש ימין מובהק שכותב גם באתר מידה, הידוע בתמיכתו בראש הממשלה. הטור האחרון שלו עסק בתמיכה בנתניהו על רקע החקירות המתנהלות נגדו, שם טען לורד שיש "גל טיהורים" נגד השלטון הנבחר.

"עדיין מוקדם להגיד אם יש לעיתון קו ברור חדש", אומר יועץ אסטרטגי המכיר את הנעשה בעיתון. "להערכתי, כרגע אנחנו מסתכלים על שילוב בין הרצון להוריד את הפרופיל של העיתון בכל הנוגע לחקירות ביבי לבין זה ששלדון, באופן טבעי, קצת נעלב ונפגע מנתניהו. נהיה הרבה יותר חכמים כאשר יהיו בחירות או בתקופה של משברים קשים. להערכתי, אז תראה שהעיתון בכל זאת חוזר להיות ביבי".

במשבר החקירות הנוכחי של נתניהו נראה שהעיתון נותן לו מרחב נשימה. לדברי מן, הדבר לא מעיד בהכרח על המשך התמיכה האישית בנתניהו. "גם אם העיתון מבקש לבסס עצמו מחדש כעיתון ימני ולא ביטאונו של נתניהו, הרי הימין ברובו הגדול, כולל הבית היהודי, מתייצב בשלב הזה מאחורי נתניהו ומאמץ את טענתו שמדובר במסע ציד. משום כך יש ל'ישראל היום' אינטרס, כעיתון ימין, להגן על ראש הממשלה. אבל נצטרך לקרוא את העיתון בשבועות הבאים בזכוכית מגדלת כדי לברר בדיוק לאיזה כיוון הוא הולך".