מאת: בלומברג ביזנסוויק פרסום: Sat, 12 Aug 2017 18:46:14 קטגוריה: דיסני


האם דיסני יכולה לגנוב בחזרה את מפתח הקסמים של יוניברסל והארי פוטר?

דיסני השקיעה לפחות 500 מיליון דולר בפנדורה, בניסיון להחיות עולמות אהובים מסרטים מצליחים - ולמצב אותה מחדש כמובילה בתעשיית פארקי השעשועים

הדבר הראשון ששמים אליו לב כשפוגשים את ג'ו רוד הוא התנוך השמאלי שלו – הוא נמתח עד קו הלסת שלו משום שיש עליו 12 עגילי טבעת. הוא אסף אותם במסעותיו לאפריקה, דרום אמריקה ולהימלאיה. זה הגיע למצב שהמקומיים נותנים לו עגילים במתנה, בגלל שהם מחבבים את הסגנון שלו, או כדי לבחון את הגבולות של מה שרוד מכנה "אוזן נשיונל ג'יאוגרפיק". "זה קרה עם אנשים בטיבט, אנשי הרים מתאילנד, לוחמי מסאי", אומר רוד, בכיר ותיק בחטיבת אימג'נירינג (דמיון+הנדסה במילה אחת) של וולט דיסני, שמתכננת את פארקי השעשועים של החברה. "הם פשוט נותנים לי דברים". הוא מושך בכתפו.

העגילים מצלצלים כשרוד זז, והוא זז הרבה בבוקר קריר במארס. הוא מצביע בשתי האצבעות המורות שלו על מכסה ביוב סתמי בתוך "פנדורה: עולם אווטאר", אטרקציה שנפתחה ב־27 במאי בפארק אנימל קינגדום ("ממלכת החיות") של דיסני באורלנדו. רוד מכופף ברכיים ומתחיל ממש לרקוד כשהוא מסביר שמכסה הביוב אינו באמת מכסה ביוב, כי אם חלק מאשליה מורכבת וחובקת כל. תסתכלו מקרוב, הוא אומר. המכסה מעוטר בלוגו של ריסורסס דיוולופמנט אדמיניסטריישן, החברה מכדור הארץ מסרטו של ג'יימס קמרון מ־2009, שמגיעה לפנדורה עם פלוגות של שכירי חרב ותוכנית לכרות אונובטניום, מינרל רב ערך מאדמת הירח הפורה שעליו מתגוררים בני גזע הנאבי כחולי העור.

רוד לא רוצה רק שתסתנוורו מהאטרקציות, שאחת מהן מדמה משלחת נועזת והשנייה מסע רגוע יותר בג'ונגל המיסטי של פנדורה. שכפולים של הצמחים הביו־זרחניים של "אווטאר" והרים צפים מטופלים כעת על ידי צוותים של מהנדסי דמיון בקסדות חומות ופועלי בניין. אפילו אם תסתכלו מטה, עדיין תרגישו כאילו אתם במערכת הכוכבים אלפא קנטאורי. "אנחנו אובססיבים", הוא אומר.

רוד, בן 62, בעל מראה מחוספס, שיער קצוץ, זיפי זקן ועיניים כחולות, מוביל את הסיור כשהוא חובש קסדה חומה משלו, עם תמונה של מיקי מאוס. העגילים שלו מצלצלים בזמן שהוא מציג את חזונו ליצירת עולמות, מדלג מעל ציוד בנייה, צינורות וכבלי חשמל. "כשאתם צופים בסרט, 90% מהזמן אתם מסתכלים על פנים של שחקן שמדבר, נכון?" הוא אומר בקול רם כאילו הוא מדבר באולם הרצאות ולא מול קומץ מבקרים. "הפרטים שתראו בסרט קיימים באמת רק כדי ללוות את הפעולות ולקדם את העלילה. הם לא נמצאים שם כדי שתבחינו בהם. אבל פה, זה בדיוק מה שקורה".

כדי לעורר את פנדורה לחיים, הוא אומר, נדרש תהליך יצירתי חריג, שמשלב בין תיאטרליות של אופרה ומורכבות התפעול והתכנון של תחנת כוח גרעינית. "זוהי אמנות בפני עצמה", טוען רוד, ופורש את זרועותיו כאילו הוא בוחר את המילים הנכונות מהאוויר. "האמנות מדברת. האנשים מגיבים. הטכנולוגיה היא משהו קוגניטיבי, אינטלקטואלי. האמנות היא רגשית. אמנות היא חוויה גופנית. היא אוניברסלית. אנחנו עושים את המקום הזה בשביל כולם, ובשביל ליצור חוויה רגשית. אתם יכולים להיות מפפואה ניו גינאה, ואתם צריכים להיכנס לכאן ולהרגיש שזה כמו הבוקר הראשון של העולם החדש". שני מהנדסים חומי קסדה שהצטרפו לסיור שלנו מנידים בראשם.

פנדורה, שלפי אנליסט אחד בוול סטריט נבנתה בתקציב של 500 מיליון דולר (הערכה שמרנית), היא השקעת ההון הטרייה של דיסני במסגרת אסטרטגיית הניהול ויצירת העולמות של החברה. מאז פתיחת דיסנילנד באנהיים, קליפורניה, ב־1955, החברה התמחתה בתהליך העברת דמויות מסרטים למסכי טלוויזיה, מדפי חנויות, במות ברודוויי וזירות החלקה על קרח – ולתרגומן לאטרקציות בפארקים. "הפארקים שלנו הם התגשמות פיזית של הסיפורים, המיתולוגיות והדמויות הללו", אומר בוב צ'אפק, יו"ר חטיבת הפארקים ואתרי הנופש של דיסני. במונחים של "מלך האריות", התהליך דומה למעגל החיים של השקעה בעולם הפנטזיה.

חצי מאה ללא תחרות

חשיבותם של הפארקים הולכת וגדלה בעסקי דיסני. צופי טלוויזיה מבטלים מנויי כבלים, ומסכנים את ההכנסות מ־ESPN ,ABC, ערוץ דיסני ונכסים אחרים, שמכניסים את החלק העיקרי של רווחי החברה. סטן מאיירס, אנליסט בפייפר ג'פרי, שמסקר את דיסני, חוזה כי עד 2020, בעקבות הירידה ברווחים מטלוויזיה, הרווח התפעולי מהפארקים יגדל ב־64%, ל־5.4 מיליארד דולר. כדי שזה יקרה, אטרקציות כמו פנדורה חייבות באמת לכשף את המבקרים.

הדומיננטיות של דיסני בתחום הפארקים היתה ללא תחרות במשך חצי מאה. קונצרנים מתחרים בתחום הבידור כמו ויאקום וטיים וורנר ניסו לפתוח פארקים משלהם ונטשו את התחום. ב־2010 פתחה יוניברסל את עולם הקוסמים של הארי פוטר בפארק איילנדס אוף אדוונטר ("איי ההרפתקאות") באורלנדו. האטרקציה, המבוססת על הרומנים הפופולריים של ג'יי.קיי רולינג והסרטים שמבוססים עליהם, מעניקה למבקרים הזדמנות לשוטט ברחובות הוגסמיד, לשתות בירצפת, ולהמריא לשמיים מדומים על מטאטא מעופף. עולם הקוסמים הזניק את מספר המבקרים בפארק ב־66% בשנה הראשונה המלאה לפעילותו, והוביל להקמת אטרקציה נוספת של הארי פוטר, שנפתחה כארבע שנים לאחר מכן באולפני יוניברסל פלורידה הסמוכים, שהמונים משתוקקים ממתינים בו שבע שעות בתור. אם זה לא מספיק מאיים עבור דיסני, שהתחרתה ביוניברסל על בניית אטרקציית הארי פוטר בשטחה, צוות המעצבים שתכנן את האטרקציה הראשונה של יוניברסל הובל על ידי מהנדס הדמיון הראשון שלמד את מלאכתו מגדולי דיסני כמו רוד.

עולמות הקוסמים יצרו סטנדרט חדש עבור כושר ההמצאה ומיצבו את האטרקציות של יוניברסל באורלנדו בעמדה של ניצחון על פני "ממלכת החיות" ו"אולפני דיסני בהוליווד", שהיו החלשים בביצועיהם מבין ארבעת הפארקים של דיסני וורלד. "דיסני שהובילה בעבר הולכת עכשיו אחרי יוניברסל", אומר גארי גודרד, מעצב פארקים בצפון הוליווד שעבד בשתי החברות. אולם, לדבריו, "הם ינסו לחזור להובלה".

תעשיית פארקי השעשועים רואה בפנדורה את התשובה של דיסני לעולם הקוסמים, וניסיון למצב את עצמה מחדש כמנהיגת התעשייה. אף אחד לא מפקפק בכוחה של דיסני. השאלה הגדולה יותר היא אם הבחירה בפנדורה היתה הדבר הנכון. "אווטאר" הוא הסרט המכניס ביותר של דיסני בכל הזמנים, עם הכנסות של 2.8 מיליארד דולר בקופה, אולם הוא לא זכה להצלחה מסדר הגודל של הארי פוטר, עם מיליוני מעריצים מושבעים. צ'אפק לא מוכן להזכיר את יוניברסל בשמה, ובטח לא להודות שאולי יש עליו לחץ תחרותי. הוא אומר שנחמד שהמתחרה החזקה ביותר של דיסני גילתה את נפלאות פארקי השעשועים, ומוסיף כי דיסני יצרה את העסק הזה ותמשיך להגדיר אותו.

"אנחנו נקבע את הרף החדש", מבטיח צ'אפק. והוא לא מדבר רק על אווטאר. הוא מתייחס לאטרקציה חדשה, שתיפתח בעוד כשנתיים באנהיים ובאורלנדו. האטרקציה מבוססת על יקום פיקטיבי גדול ורווחי כמו זה של הארי פוטר: "מלחמת הכוכבים".

"הגורמים היחידים שיכולים לעשות זאת הם אלוהים ו־וולט דיסני"

כשוולט דיסני הקים את דיסנילנד בתחילת שנות ה־50, לא היו פארקי שעשועים בצורתם המודרנית. היו אטרקציות בלונה פארקים קטנים, עם רכבות הרים וגלגלי ענק, אך מה שדיסני חשב עליו היה רדיקלי כל כך שהוא התקשה להסביר אותו ליועצים ולבנקאים. אפילו אשתו חשבה שהוא מטורף.

"אף אחד לא ידע על מה הוא מדבר", אומרת מרגרט קינג, מנהלת המרכז ללימוד וניתוח תרבות, חברה מפילדלפיה שערכה מחקרים עבור דיסני וסיוורלד. "הוא ניסה להסביר שהפארק הוא גרסה תלת־ממדית של הסרטים שלו, כמו סרט שאפשר ללכת בתוכו".

הדרך היחידה שבה דיסני יכלה להוציא לפועל את תוכניותיו היתה לפתח תוכניות טלוויזיה עבור ABC, שבתמורה להן הרשת קיבלה נתח מהבעלות בפארק והעניקה לו קו אשראי לממן את הבנייה (האירוניה היא, ש־40 שנה לאחר מכן דיסני רכשה את ABC). כשהפארק הוקם באנהיים, דיסני שהה לפרקים בדירה מעל תחנת הכיבוי הישנה ברחוב הראשי של הפארק – שהיה מבוסס על עיר הולדתו, מרסיליין, מיזורי – כדי שיוכל לפקח על הבנייה.

היה משהו תנכ"י בלהט של דיסני. באזורים סביב הרחוב הראשי הוא בנה ארבע ממלכות: "פנטסילנד" – ארץ הפנטזיה, עולם של אטרקציות מסיפורים כמו "פיטר פן" ו"הרוח בערבי הנחל"; "פרונטירלנד" – ספינת נהר מסיפורי מארק טוויין; "טומורולנד" – ארץ המחר, שבה אפשר לחוות את חזונו של דיסני לעתיד; ו"אדבנצ'ר לנד", בהשראת תוכניות הטבע של החברה. "אם תסתכלו על הפארקים שדיסני יצרה, הם עולמות ממשיים", אומר ניל גבלר, מחבר הספר Walt Disney: The Triumph of the American Imagination. ("וולט דיסני: נצחון הדמיון האמריקאי"). "הגורמים היחידים שיכולים לעשות זאת הם אלוהים ו־וולט דיסני".

כשדיסנילנד נפתח ב־1955, כל כך הרבה אנשים רצו להיכנס שזייפני הכרטיסים עבדו קשה. תוך כמה שנים דיסני החל לאסוף קרקעות במרכז פלורידה עבור משהו שהוא כינה "פרויקט אקס" – פארק שני שקיווה לבנות לצד קהילה אוטופית בשם "אבטיפוס ניסיוני לקהילת המחר", ובקיצור, "אפקוט". דיסני מת ב־1966, אך החברה המשיכה, ופתחה את דיסני וורלד אורלנדו ב־1971, ואת אפקוט, מעין יריד עולמי קבוע, ב־1982. שנה לאחר מכן נפתח דיסנילנד טוקיו.

אולם למרות הפארקים החדשים והמבהיקים, דיסני סבלה מקשיים פיננסיים. אוכלי נבלות תאגידיים החלו לחוג סביב ממלכת הקסמים. אחד מהם, המשקיע סול סטיינברג, הצהיר כי יקנה את החברה ויפריד את הפארקים מעסקי הטלוויזיה והסרטים. המצב השתפר עם גיוסו ב־1984 של מייקל אייזנר לתפקיד המנכ"ל. אייזנר לא היה בעל הגאוניות היצירתית של וולט דיסני, אך הוא הבין כי הפארקים הם חלק בלתי נפרד מעסקי החברה. הוא הרחיב את הפעילות, פתח את אולפני MGM־דיסני (שכיום נקראים "אולפני הוליווד") ב־1989; את "דיסני קליפורניה אדבנצ'ר פארק", שנושאה העיקרי הוא קליפורניה ב־1996; ושנה לאחר מכן את "אנימל קינגדום" באורלנדו, שהחברה הבטיחה כי "תעשה לגני החיות מה ש'שלגיה ושבעת הגמדים' עשו לסרטים מצוירים".

בניית "אנימל קינגדום" נעשתה בפיקוחו של רוד, ששערו גלש לכתפיו לצד עגיליו כבר אז. הוא לקח את צוותו לאפריקה כדי לצייר נופים שישמשו השראה לפארק החדש, והגיע עד נפאל כדי להתייעץ עם אנשי רוח מקומיים על תיאור נאות של היטי המיתולוגי, שמככב בתפקיד מפחיד ברכבת ההרים "משלחת לאוורסט" בפארק.

רוב הפארקים החדשים לא מושכים קהל בהיקף של ממלכות הקסמים המקוריות כי אין בהם מספיק אטרקציות. המבקרים קוראים להם "פארקים של חצי יום". "בעיקרון, עולים על אוטובוס ויוצאים לסיור, עושים כמה מתקנים, ותוך ארבע שעות מסיימים – כולל ארוחה", אומר מעצב הפארקים גודארד על "אנימל קינגדום".

הקסם של יוניברסל

ביצועיהם הדהויים של הפארקים החדשים הצטרפו לבעיות גדולות יותר בדיסני: מחלקת האנימציה, שתדלקה את תחייתה של החברה עם סרטים כמו "בת הים הקטנה" ו"אלדין", קרטעה; מחיר המניה צנח; וב־2005, אייזנר התפטר. מחליפו, בוב אייגר, הוביל תוכנית לבניית הפארק הראשון של החברה בסין. למרות החשש ממיתון גלובלי, הוא רצה להמשיך להשקיע בפארקים בארצות הברית, ולחזק את החלשים בעזרת עולמות חדשים.

באמצע העשור הקודם, דיסני ויוניברסל התחרו על הזכויות להקמת פארק שעשועים הארי פוטר, נכס שבו שלטה חברת וורנר ברדרס אנטרטיינמנט. אולם האולפן וג'יי.קיי רולינג התעקשו על הזכות לאשר את המוצר הסופי, ודיסני החליטה לא להתמודד. בראיון ב־2012 ל"בלומברג ביזנסוויק", אמר אייגר כי חטיבת הפארקים של החברה "לא אהבה את תנאי החוזה". אז יוניברסל קיבלה את פוטר וניצחה את דיסני במשחק הפארקים שלה.

פול דוריו, מהנדס דמיון לשעבר, היה האיש שהוביל את הצוות היצירתי שתכנן את עולם הקוסמים, שנועד לכלול רפליקות של טירת הוגוורטס והכפר העל טבעי הוגסמיד. התוכנית היתה להגיש בירצפת, אבל מה יהיה טעמה? ספרי הארי פוטר לא סיפקו מתכון, ויוניברסל נאלצה להמציא מתכון משלה. הפתרון שנבחר היה משהו כמו סודה־קרם בטעם קרמל. הוגסמיד היה אמור להיות מלא חנויות, אבל חלקן, כמו חנות הספרים שריבנשאפט'ס קוויל, הוזכרו רק בחטף בספרים. דוריו וצוותו נדרשו להמציא אותן מאפס.

לפעמים, מספר דוריו, רולינג ויוניברסל התקשו להסכים. החברה רצתה להגיש פיצה, המבורגר וקולה, אבל רולינג התעקשה על מזון בהשראה בריטית מהסוג שהדמויות שלה אכן אוכלות, כמו פשטידת רועים או פיש אנד צ'יפס (דובר יוניברסל אומר שמעולם לא היתה מחלוקת על המזון, וסרב להרחיב על התהליך היצירתי וההסכמים העסקיים עם רולינג). רולינג גם התנגדה למכירת קולה, וזאת היתה בעיה קשה, מכיוון שלקוקה קולה היה הסכם בלעדי למכור את מוצריה בפארקים של יוניברסל. "תארו לעצמכם שאתם אומרים לחברת המשקאות הגדולה בעולם, שיש לה הסכם למכור את מוצריה בכל פארקי השעשועים שלכם שאסור להם למכור קוקה קולה בעולם הקוסמים", אומר דוריו. לבסוף חברת קוקה קולה הסכימה לדרישה.

רולינג רצתה גם למכור מגוון רחב של מוצרי הארי פוטר, משרביטי קסם ועד הסוודרים הסרוגים של גברת ויזלי. דוריו אומר שהבקשה למכור סוודרים התמיהה את בכירי יוניברסל, שלא הבינו מדוע צרכנים ירצו לקנות מוצרי צמר במרכז פלורידה ביולי (יוניברסל אומרת כי מעולם לא היתה שאלה לגבי מכירת סוודרים).

הקושי הבא היה מול חברות הבנייה שעיקמו פנים לנוכח השרטוטים ההנדסיים הסוריאליסטיים של הבניינים בהוגסמיד. "הם אמרו, 'אי אפשר לבנות דבר כזה אין כאן זוויות ישרות. הכל עקום", נזכר דוריו. לבסוף הכפר הושלם, ביחד עם טירת הוגוורטס, שנצבעה שוב ושוב עד שרולינג היתה שבעת רצון. דוריו מספר שהיה צריך להיפגש עם טום ויליאמס, מנכ"ל יוניברסל פארקס אנד ריזורטס, כדי לקבל ממנו אישור סופי. "נלחמתי בקרבות רבים", הוא נאנח.

וורנר ברדרס ורולינג סירבו להגיב, אולם בראד גלוב, ראש תחום מוצרי הצריכה לשעבר של וורנר ברדרס, שעבד בצמוד לסופרת, מאשר כי היו להם הרבה דרישות מיוניברסל. "היתה לי שיחה עם טום ויליאמס", אומר גלוב. "הוא אמר, 'אתם הייתם ממש קשוחים. זה שיגע אותנו'." עם זאת, עולם הקוסמים המקורי כל כך הצליח שיוניברסל החלה לעבוד על האטרקציה הבאה זמן קצר לאחר מכן. היא גם בנתה אחת בלוס אנג'לס ואחת באוסקה.

דוריו עזב את יוניברסל זמן קצר לאחר פתיחת עולם הקוסמים הראשון, ולאחרונה עיצב בשיקגו מסעדה בסגנון ריגול בשם SafeHouse. הוא עדיין אוהב לדבר על הארי פוטר. כשעבד על עולם הקוסמים, הוא נהג לומר לעמיתיו, "למי יש קסם עכשיו? דיסני תמיד התיימרה ליצור קסם. אז עכשיו הקסם הוא של יוניברסל".

המומחיות האמיתית של מהנדסי הדמיון

בכירי דיסני עקבו אחר ניצחון המתחרה, אך אלה שהתראיינו לכתבה הפגינו שלוות נפש. סיבה אחת היתה שמהנדסי הדמיון עבדו על השלמת Cars Land, "ארץ המכוניות", המבוססת על סדרת סרטי "מכוניות" של פיקסאר, בפארק "דיסני קליפורניה אדבנצ'ר", במטרה להביא יותר קהל.

בתקווה להשיג משהו דומה ב"אנימל קינגדום", ערכו אייגר ומנהל הפארקים שלו טום סטגס ב־2011 ארוחת בוקר עם במאי "אווטאר" ג'יימס קמרון והציגו את רעיון יצירת האטרקציה בהתבסס על סרטו. קמרון אמר בראיונות באותה עת כי הופתע משאיפותיה של החברה. "החזון של דיסני כשהם באו אלי היה ליצור ארץ", הוא אמר לאחר שהעסקה הוכרזה. "חשבתי שהם מתכוונים לדבר על יצירת אטרקציה". סטגס דיבר על שכפול פנדורה בפארקים אחרים של דיסני. תקוותיו הגדולות נראו מוצדקות: קמרון תכנן, אחרי הכל, להפיק סרטי המשך ל"אווטאר".

על כתפי רוד הוטלה המשימה להרים את פרויקט פנדורה. הוא גילה זאת בזמן שהיה במסיבת עיתונאים לכבוד אולני, אתר יוקרתי וספא של דיסני בהוואי, שגם אותו סייע לתכנן. תגובתו לחדשות היתה ספקנית. הוא לא התנגד לרעיון בתיאוריה; חלק מ"אנימל קינגדום" היה מיועד מראש לחיות דמיוניות, אך הוא מעולם לא נבנה. היצורים החייזריים של "אווטאר" נועדו למלא את התפקיד. הבעיה, כפי שרוד ראה אותה, היא לשכפל עולם שמורכב כולו מדימויים ממוחשבים, CGI. "אתם מטורפים", הוא חשב לעצמו. "זה יהיה בלתי אפשרי פיזית לבנות את זה".

מההתחלה, הוא אומר, דיסני ולייטסטורם אנטרטיינמנט, חברת ההפקות של קמרון, הסכימו כי העולם שיוקם יתקיים דור אחרי האירועים שהוצגו בסרט, מספיק זמן להעניק לבני הנאבי ומבקריו האנושיים של הירח ליישב את הסכסוך ולהתחיל לעבוד ביחד כדי לשקם את הסביבה. צוותי דיסני ולייטסטורם הסכימו גם שהמבקרים ייהנו ממתקן שמדמה את רכיבתו של הגיבור בסרט, ג'ק סאלי, על דרקון הבאנשי. הנסיעה במתקן תתחיל, כמו זו של סאלי, בקפיצה מהירה ומול מסך קולנוע – כדי להסתיר את המכונות הגדולות שיידרשו להפעיל אותו.

הרים הם המומחיות האמיתית של מהנדסי הדמיון. בחלוף השנים הם בנו כמה הרי ספלאש, מטרהורן אחד, ואוורסט. האתגר בהרי פנדורה היה שב"אווטאר" הם מרחפים באוויר. מהנדסי הדמיון פתרו את הבעיה באמצעות תומכות פלדה שנראות כמו ענפי גפן שמשתלשלים מהההרים. רוד שלח מעצבים ליער הגשם בהוואי לבחון את העלווה, וצוות של סתתים, שחלקם עבדו גם בעולם הקוסמים של הארי פוטר, נסע לפארק הלאומי ז'אנגג'יאג'יאה בסין, כדי לבחון את פסגותיו. "אנשים לא חשבו שאפשר לבנות הרים מרחפים", אומר ג'ון לנדאו, שותפו להפקה של קמרון. "אבל מגיע למהנדסי הדמיון קרדיט. הם פיצחו את זה".

העלווה הזרחנית בפנדורה דרשה גם היא יצירתיות. בתחילה, כשהמהנדסים יצרו דגמים של היערות, הם הבינו שכל צמח חייזרי, מאות שרכים מלאכותיים וצמחים טורפים – יצטרכו להתחבר לחשמל כדי שיקרינו אור לאחר השקיעה. דרישות החשמל היו גבוהות כל כך שכל צמח נדרש להתחבר לתיבת בקרה בגובה 60 ס"מ. המהנדסים הסתירו אותן מאחורי גזעי עצים וצמחים אמיתיים.

דיסני חנכה את העבודה על פנדורה ב־2014. נדרשה שנה להניח את היסודות שיוכלו לשאת את 22 הרי הפלדה המרחפים. "שלד הפלדה הגולמי היה פסל מרהיב ומודרני שהיה יכול להיות אטרקציה בפני עצמו בכל מקום בעולם", אומר רוד. "זה היה משגע. כמה מחתיכות הפלדה האלה היו כל כך גדולות שנאלצנו לשכור את שירותיהם של המובילים של מעבורת החלל".

בעת בנייתם של ההרים בפנדורה, רוד וצוותו מיקמו מאות רמקולים ברחבי האתר, כדי לנגן את הקולות של היצורים על הכוכב, חלקם אמיתיים וחלקם דמיוניים. כמו בעולם הקוסמים, עלתה גם סוגיית האוכל. המהנדסים חשבו על מנות בסגנון נאבי, כמו קוקטיילים זרחניים ומנת בשר וגבינה מסתורית "זה כמו שנוסעים לארץ זרה, מישהו שם לפניך מנה, וזה נראה ממש לא מוכר?" אומר רוד. "נותנים ביס, ואומרים, 'אה, טעם של עוף'." אז יש לנו מין דבר קטן מוזר כזה שנראה כמו אפון לבן נוזלי. נוגסים בו, והטעם הוא של צ'יזבורגר".

כשרוד מסיים את הסיור בפנדורה, שבועות לפני פתיחתו הרשמית של האתר, העבודה עדיין בעיצומה. מתקן הבאנשי עדיין לא עובד. ההרים המרחפים נראים חשופים ללא המפלים. רוד מציין כי הציפורים כבר מקננות. "המקום מפתח אקולוגיה משלו", הוא אומר בגאווה.

"החלטנו לא לבנות מקום שמוכר מהסרטים"

עם הנוף המרהיב והמשקאות הזרחניים, פנדורה צפויה למשוך יותר קהל ל"אנימל קינגדום", במיוחד בלילה כשהפארק די ריק. אולם השאלה אם תוכל לסייע לדיסני לבלום את יוניברסל היא עניין אחר. הרבה השתנה מאז ההסכם עם קמרון ב־2011. הבמאי עדיין מתכנן ארבעה סרטי המשך, אבל לא הפיק אף אחד מהם. בריאיון עמו ב"טורונטו סטאר" הוא אמר כי בכוונתו להפיק את כולם בבת אחת – מאמץ עילאי שיגזול את שמונה השנים הבאות מחייו. בינתיים, ההסכם לאטרקציית "אווטאר" עלול להתגלות כהרבה פחות מוצלח ממה שדיסני קיוותה. כדי להצליח מעל ומעבר, ייתכן שהחברה תיזדקק ל"מלחמת הכוכבים".

אם סקוט טרוברידג', מנהיג הצוות היצירתי שמפתח את אטרקציות "מלחמת הכוכבים", נמצא תחת לחץ בשל הציפיות שיש לדיסני ממנו – שלא להזכיר את אלו של המעריצים של אחת מסדרות הסרטים האהובות בכל הזמנים – קשה לראות זאת עליו. להפך; הוא מברך מבקרים במשרד הראשי של הפרויקט בגלנדייל, קליפורניה, להוט לספר על סודותיו.

טרוברידג', בן 51, בעל מבנה מוצק, לובש בגדים נוחים – סוודר שחור עם רוכסן, ג'ינס ונעלי עור שחורות. הוא גם עונד תגית עם שמו הפרטי מאוית בשפת אורבש, אותה מדברים ב"מלחמת הכוכבים", והסיסמה, באנגלית "הכוח חזק אצלנו". כל אנשי הצוות נושאים תגים דומים. טרוברידג' מוביל את אורחיו דרך חדר דמוי קתדרלה שעליו שומר פסל בגודל טבעי של דארת ויידר. החדר מלא בדרך כלל באדריכלים, מעצבים, מהנדסים ואנשי תוכנה. היום, רובם נמצאים באנהיים, שם אטרקציית "מלחמת הכוכבים" של דיסני נמצאת בבנייה.

האטרקציות הן חלק מכוכב שעדיין לא זוהה, ששגשג במה שטרוברידג' מתאר כ"עידן של תת מהירות אור", לפני שתושביה ההרפתקנים יותר של הגלקסיה, למשל, יכלו לעשות את מסלול קסל ב־12 פרסקים. "החלטנו לא לבנות מקום שמוכר מהסרטים", הוא אומר. "רצינו ליצור כוכב חדש לגמרי, תחנת מעבר מרוחקת בקצה החלל הפרוע, מלא בהזדמנויות לגלות בו את סיפור "מלחמת הכוכבים". בעבר היתה זו תחנת מסחר. אולם עם המצאת הטיסה בהיפר־חלל, היא נזנחה, ונהפכה למקום מושלם למי שלא רוצה להיות במיינסטרים – מקום מושלם עבור מורדים מהסוג של "רוג 1". כל האנשים המעניינים? כאן תמצאו אותם".

המבקרים ייכנסו לעולם "מלחמת כוכבים" דרך רמפה שמקיפה אותו, ויצללו לתוך המדבר המוכר היטב מהסרטים, שמנוקד בבניינים נמוכים מעגליים. "זה שוק אקזוטי", אומר טרוברידג'. "זה כמו רחוב ראשי בשוק שמלא בדוכנים שבהם אפשר לקנות בשמים ותבלינים ובגדים וצעצועים וציוד מרחבי הגלקסיה, לפעמים מהשוק השוק, אבל בלי לשאול יותר מדי שאלות".

בקפיטריה אורחי הפארק יקבלו שירות מטיפוסים חריגים. טרוברידג' מצביע על שני אמנים שמפסלים בצידו האחורי של החדר דגמים של חייזרים. האמנים מרימים מבט ומנופפים. אחד מהם עובד על יצור גדול עם ראש דג. "הוא אחד מהטבחים שלנו", אומר טרוברידג' על הדמות. המהנדסים משחקים עם הדמויות המפוסלות עד שהם שבעי רצון מהתוצאה. אחרי כן הם מייצרים תבנית יציקה ויוצרים שכפולים רובוטיים. "יהיו חייזרים", מבטיח טרוברידג'. "יהיו דרואידים. יהיו חיות".

מעבר לבזאר, האטרקציה תכיל את נמל החלל של המסדר הראשון ומתחם יער עתיק שבו יימצאו חברי המחתרת. טרוברידג' אומר כי המבקרים יפגשו כמה דמויות אהובות, שאת זהותן הוא מסרב לחשוף, יבחרו בין הצד המואר לאפל, ויעשו סיבוב במתקן שבו "ייערך קרב אפי, כל מה שהופך את 'מלחמת הכוכבים' ל'מלחמת הכוכבים'".

טרוברידג' מסרב לומר הרבה על המתקן, בין היתר כי הוא קשור לסרטים העתידיים, שסודותיהם נשמרים בקנאות. "אנחנו מסתכלים על זה דרך עיניים של קהל שמגיע ב־2019 ומה שהוא יודע", הוא אומר. הוא גלוי יותר לגבי המתקן השני, מילניום פלקון, החללית הידועה של האן סולו. "נעניק לכם הזדמנות לא רק לטוס בה, אלא ממש להיות ליד ההגאים", הוא אומר.

טרוברידג' מוביל את אורחיו למכונית כבישטח לטיול קצר למחסן אפרורי. אף שלט לא מרמז על מה שקורה בבניין; אם היה כזה, המעריצים היו בטח מחטטים בפחי האשפה בחוץ. טרוברידג' נכנס לשטח המחסן שם מונח כדור שחור הדומה לכוכב מוות קטן. בתוך המבנה המפחיד, מהנדסי הדמיון בוחנים אבטיפוס של מתקן המילניום פלקון. סולם מוביל לגרסה גולמית של תא הטייס, עשויה מדיקט, קלקר ונעצים. תא הטייס מלא במסכים שמעניקים למבקרים בפלקון את האשליה שהם במנחת עגינה, מוכנים להמראה. משם, הם יכולים לצאת להרצת מבחן במעין קולנוע איימקס, לנווט דרך מנהרות אל החלל, ולחמוק מחלליות האימפריה.

המתקן האמיתי יהיה הרבה יותר מלוטש ומשכנע, כמובן. הדגם הזה מיועד לבחון איך המבקרים יגיבו. המהנדסים הכניסו אליו טייסים מגיל שלוש עד 79. תא הטייס מצויד במצלמות שמצלמות את עוויות הפנים והצעקות של הטירונים שמרסקים את החללית האהובה בעולם בניסיון להטיס אותה אל מחוץ למנהרה. טוב, לא כולנו יכולים להיות האן סולו.

"בסופו של דבר, אנחנו בעסקי הכיף", אומר טרוברידג'. "אנשים חייבים לצעוק ולצחוק. זה בסדר".